למה הוא לא פוסל את הפריפריה

הפריפריה בישראל היא מושג שמרבים לדבר עליו במסדרונות הכנסת, בכלי התקשורת ובשיח הציבורי. לעתים קרובות הדיון מתמקד בפערים החברתיים והכלכליים בין המרכז לפריפריה, ובשאלה מדוע המדינה אינה עושה די כדי לצמצם פערים אלו. אבל האם באמת "הוא" – קרי הממסד, המדינה או מקבלי ההחלטות – פוסלים את הפריפריה? מאמר זה יבחן את הסוגיה המורכבת של היחס לפריפריה הישראלית.

מהי הפריפריה הישראלית?

בישראל, המונח "פריפריה" מתייחס לאזורים הגיאוגרפיים המרוחקים ממרכז הארץ (גוש דן) – הן בצפון המדינה והן בדרומה. מעבר להגדרה הגיאוגרפית, המונח נושא גם משמעויות חברתיות וכלכליות, ומתייחס לאזורים בעלי מדד סוציו-אקונומי נמוך יחסית, שירותים ציבוריים פחות מפותחים, ואפשרויות תעסוקה מוגבלות יותר.

לפי נתוני הלמ"ס, כ-30% מאוכלוסיית ישראל מתגוררת באזורים המוגדרים כפריפריה. יישובים אלה סובלים לרוב מהיעדר השקעות, תשתיות לקויות ונגישות מוגבלת לשירותים חיוניים כמו חינוך, בריאות ותחבורה ציבורית.

האם המדינה מפלה את הפריפריה?

השאלה אם המדינה "פוסלת" את הפריפריה היא מורכבת. מצד אחד, לאורך השנים הושקעו משאבים רבים בתוכניות לפיתוח הפריפריה – מענקי איזון לרשויות מקומיות, הטבות מס למפעלים, סבסוד תחבורה ציבורית ועוד. יוזמות כמו "מחיר למשתכן" אף הציעו הטבות משמעותיות לרוכשי דירות באזורי פריפריה.

מנגד, כפי שמציין יריב גולן, מומחה לתכנון אורבני, "ההשקעה בפריפריה עדיין אינה מספקת כדי לסגור פערים היסטוריים, וישנה העדפה מבנית לאזור המרכז בחלוקת משאבים ותשתיות".

אתגרים בפיתוח הפריפריה

הפיתוח של אזורי הפריפריה עומד בפני אתגרים משמעותיים:

1. מרחק ממוקדי תעסוקה: המרחק הגיאוגרפי ממרכזי תעסוקה מקשה על משיכת עסקים ומקומות עבודה איכותיים.
2. תשתיות לקויות: תשתיות תחבורה, תקשורת ושירותים ציבוריים מוגבלים מקשים על פיתוח כלכלי.
3. הגירה שלילית: צעירים רבים עוזבים את הפריפריה לטובת אפשרויות תעסוקה, השכלה ותרבות במרכז.
4. אוכלוסיות מוחלשות: ריכוז של אוכלוסיות מוחלשות מקשה על הרשויות המקומיות לספק שירותים ברמה גבוהה.

הצעדים הנדרשים לצמצום פערים

כדי להתמודד עם הפערים בין המרכז לפריפריה, נדרשים צעדים משמעותיים:

• השקעה בתשתיות: פיתוח תשתיות תחבורה, תקשורת, וחינוך מתקדמות שיאפשרו נגישות טובה יותר לשירותים ולמקומות תעסוקה.
• ביזור תעסוקה: עידוד חברות וארגונים להקים סניפים ומרכזי פעילות בפריפריה, כולל אפשרויות עבודה מרחוק.
• חיזוק הרשויות המקומיות: תמיכה בבניית יכולות ניהוליות וכלכליות ברשויות המקומיות בפריפריה.
• פיתוח הון אנושי: השקעה בחינוך, השכלה גבוהה, ופיתוח כישורים רלוונטיים לשוק העבודה המשתנה.

סיכום: לא פסילה, אלא הזנחה היסטורית

לסיכום, אין מדובר בפסילה מכוונת של הפריפריה אלא בתהליכים מורכבים של הזנחה היסטורית, אתגרים גיאוגרפיים וכלכליים, ופערים מבניים שנוצרו לאורך עשרות שנים. הפתרון אינו בהאשמות אלא בחשיבה מחדש על מדיניות לאומית שתראה בפריפריה לא רק אזור הזקוק ל"סיוע" אלא מרחב בעל פוטנציאל לצמיחה כלכלית, חדשנות ואיכות חיים.

כפי שראינו בשנים האחרונות, עם מגמת העבודה מרחוק והמעבר של משפחות רבות לאזורי פריפריה, יש הזדמנות אמיתית לשינוי הפרדיגמה ולהפיכת הפריפריה ממקום "שנשאר מאחור" למוקד של התחדשות וצמיחה. האתגר העומד בפני קובעי המדיניות הוא לתרגם הזדמנות זו למדיניות קונקרטית ולהשקעות משמעותיות שיצמצמו את הפערים ויאפשרו לפריפריה לממש את הפוטנציאל הגלום בה.